אז"ר חולק על הצניעות העצמית של אחד־העם (שכינה עצמו "אורח בספרות"), ומעיד על דקדוקו:
"כי היה סופר, וסופר בחסד עליון – זה למעלה מכל ספק… הוא לא הוציא מתחת ידו דבר שלא היה מתוקן ומלוטש כל צרכו. הלואי היו 'הסופרים' נזהרים בכל דיבור שהם מוציאים, כמו שהיה נזהר סופר־אורח זה." אז"ר, "על חיי אחד העם", "דבר", תרפ"ז (1927); פרויקט בן־יהודה.
על עריכת "השלח" כותב אז"ר שלא הייתה מעשה מסחרי אלא חזון:
"תכניתו של אחה"ע היתה דרישה נפשית עמוקה, להוציא את ספרותנו מהבצה, לטהרה, ליפותה ויחד עם זה להחיות את לב העם ולרוממו." שם. (אז"ר מתאר את עבודת הפרך בתיקון כתבי "בעלי המליצה", שכל אחד חשב עצמו ל"אחד־העמיק".)
אחרי חמש שנים ועשרה כרכים, הורידו בעלי "אחיאסף" את משכורתו מ-1500 ל-900 רובל; אחד־העם התפטר. וכאן הטרגדיה:
"ואחד־העם נשתתק, ואחד־העם נעשה פקיד בחנות התה של ויסוצקי. עשרים וחמש שנה עסק במכירת התה. ואת האהבה לספרות קבר עמוק, עמוק בלבו…" שם.
בביקוריו אצל אחד־העם בסוף ימיו שמע אז"ר את הווידוי הקשה:
"מקנא אני בך, חביבי, שאתה עדיין עובד, ואנוכי, כשאני הולך בערב לשכב, הנני נותן חשבון לעצמי: במה עבר עלי כל היום?… לא עשיתי כלום, לא הוספתי כלום, היום עבר כאילו לא היה." שם (דברי אחד־העם לאז"ר).
אז"ר חותם בזעקה על שלא נמצא מי שיממן את 600 הרובל לשנה שהיו מאפשרים לאחד־העם להמשיך לכתוב: "אנה נסתר מבשתנו".