הצמחונות של אז"ר

הצמחונות לא הייתה אצל אז"ר גחמה או דיאטה, היא הייתה נקודת מפגש בין דתיותו, מוסרו, והשפעת טולסטוי. מאמר ייעודי הוקדש לה במלאת לו 80, מה שמעיד שבני דורו ראו בה חלק מהותי מדמותו.

סיפור המקור: איך זה התחיל

"פעם אחת חלה, והחולי הזכיר לו עוונו... ניסה, וניסיונו עלה יפה... שמחה עצומה תקפה אותו. התחילה תקופה חדשה בחייו... זה עשרים שנה שלא טעם טעם בשר ונמצא כולו בריא." נ.צ. מימון, "צמחוניותו של אז"ר", דבר, 8.2.1934

היסוד המוסרי: לב העניין

מימון מדגיש: מעל הבריאות, מעל הכל, עומד אצל אז"ר "היסוד המוסרי". לא גופו ולא בריאותו הם השיקול, אלא עצם הריגת בעל החיים, שתמיד הייתה לו "למורת רוח", אפילו בשחיטה בסכין חדה וחלקה. על היסוד הזה הוא בנה את כל בניינו.

"התורה אמרה 'לא תרצח' בכלל, אף בעלי חיים במשמע. היא לא פרטה: את האדם לא תרצח, ואת הבעל חי אתה רשאי לרצוח." אז"ר, מצוטט אצל מימון, דבר 8.2.1934

הניסוחים החריפים

אז"ר לא ריכך את עמדתו. בשר, לדבריו, אינו אלא "חתיכת נבלה סרוחה". אפילו תבשיל שבושל בו בשר לא יכול היה להיכנס לפיו. ובכל זאת, מימון מדגיש שלא היה בכך קורטוב של קנאות או התנשאות על אחרים: "אדם שהכיר את האמת, חולך לו על דרכו, עושה את מעשיו כדבר טבעי הלמד מאליו".

ההקשר הרחב: טולסטוי והמסורת

הצמחונות מתחברת לשני צירים מרכזיים בחיי אז"ר:

• טולסטוי: אז"ר תרגם את טולסטוי וכתב את הביוגרפיה שלו ("חיי ל.נ. טולסטוי", תרפ"ד). טולסטוי היה צמחוני אידיאולוגי מפורסם, ותורת אי-האלימות (אהימסה) והפשטות המוסרית שלו הדהדו עמוקות אצל אז"ר. קשר מתועד
• דתיותו: אז"ר היה שומר מצוות כל חייו. הצמחונות לא עמדה בניגוד ליהדותו אלא נבעה ממנה, מ"צער בעלי חיים", מרחמנות, וממסורת חסידית. מימון מסכם שאז"ר, "המחבב מצוות, קיים בגופו מצווה ראשונה זו".

הד בתנועת העבודה

הצמחונות זכתה לתשומת לב מנהיגי תנועת העבודה. באותו שבוע ממש, ברל כצנלסון פרסם עליו את המאמר "בוחר בחיים" (דבר, 9.2.1934), כותרת הרומזת לקשר בין הצמחונות לאתוס של אישור החיים. כעבור שנים, כתבה ב"הזמן" (23.4.1943) תיארה את "הארצישראלים שלא אכלו בשר זה 20–30 שנה", קהילת צמחונים שאז"ר היה מחלוציה. לאימות עתידי