כבר "בצל הכסף" היה, בלשון אז"ר עצמו, "הציור הסוציאלי הראשון בספרותנו" (ראו "תורה ומלאכה"). ו"בת העשיר" הוּכתר בידי המבקר שלום שטרייט:
"הוא הנהו הרומן החברותי הראשון בספרותנו… ערכו דוקא בצד האמנותי. למרות יחסו החיובי שלמפרע… אינו נגרר ליפות את הדברים. החיים משתלשלים לפי אכזריות המציאות." שלום שטרייט על אז"ר (תרצ"ד), ראו "אז"ר בעיני בן־דורו". ביקורת
גיבורו צוקרמן מתגלה ב"חולשותיו", והגיבורה ליזה "כורעת תחת סבל… חייה", אין מנוס מתגרת הגורל.
הרומן ההיסטורי (מוקדש לש. בן־ציון "שטרח בעריכת הסיפור") מתרחש בגזירות ת"ח (1648). בפתיחתו פורש אז"ר את הרקע, דיכוי הקוזאקים, הישועים, ומרד חמלניצקי:
"בשנת ת"ח התפרצו הקוזאקים… וישברו וינפצו את הבנין הישן והרעוע של מלכות פולין; אולם יחד עם זה הרגו 'דרך אגב' באוקראינה, פולין וליטא כשלוש מאות אלף איש מן היהודים… לזכר הימים הנוראים האלה נקבעה 'תענית ציבור'… תענית כ' סיון." אז"ר, "בימי חמלניצקי" (פתיחה), בן־יהודה read/19512. (המספר, כ-300,000, הוא המסורתי; אומדני המחקר המודרני נמוכים יותר.)
אך הבולט הוא הריאליזם המוסרי: אז"ר אינו מצייר את היהודים כקדושים בלבד. גיבורו, החוכר העשיר נחום טאראן, אכזר, מכה אורח עני ומענה קוזאק נמלט בשבת; ואילו מצפן הסיפור הוא ר' יצחק, מנהל החשבונות הישר, המתקומם נגד העוול. ר' יצחק תוהה:
"היהודים הצטיינו תמיד במידת הרחמים, ואיך נמצאים עתה בתוכם אכזרים כאלה בעלי לב-אבן?… אם חיים אנו בתוך עם כזה… שאנשיה נדמו לפריצי חיות, ומסביב רק גזילות ורציחות… וגם לבבו מתאבן וגם הוא חדל מרחם." שם. (משנת קדושת החיים של אז"ר; ראו "מוסר, קדושת החיים".)
אז"ר כתב רומן על טבח יהודי אוקראינה ב-1648, וכעבור שנים תיעד כעד את פוגרומי אוקראינה ב-1918–1920 ("מגילת אוקראינה"). אותה ארץ, אותו אסון, במרחק 270 שנה, ואותו עד מוסרי. הבדיון ההיסטורי והעדות בת־הזמן הם שני פנים של אותו מבט.