אז"ר סקר את הרקע הפוליטי, מלחמת האזרחים, הכוחות הלוחמים ומהלכי הפוגרומים, אך מיקד את מבטו בסבל הקרבנות. ההיסטוריון גור אלרואי מעריך את הסקירה:
"א"ז רבינוביץ (אז"ר) פרסם במאסף 'אוהל לדברים שכתב' את אחת הסקירות המקיפות על הפוגרומים באוקראינה… ברור לחלוטין שרבינוביץ גילה בקיאות בנעשה באוקראינה. סקירתו מדויקת ונאמנה לעובדות." גור אלרואי, "'מפעל לאומי זה אי־אפשר להעמיד על החמלה והרחמים'", עיונים בתקומת ישראל 23 (2013), עמ' 422, על אז"ר, "מגלת אוקראינה", במאסף "אוהל" (תר"פ).
נאמן לאתוס האמת שלו (ראו "אז"ר ההיסטוריון"), אז"ר הקפיד על דיוק ועל זהירות בהיעדר עדים:
"אי־אפשר למסור כאן כל הפרטים של הפוגרומים (כל הפרטים אינם ידועים כלל: יש מקומות שלא נשאר מהם בחיים אף עד ראיה אחד), אבל נשתדל למסור תמונה כללית מהן." אז"ר, "מגלת אוקראינה" (אוהל, תר"פ), כפי שמובא אצל אלרואי.
אז"ר העריך כ-138,000 נרצחים, כ-200,000 פצועים ונאנסים, וכ-120,000 יתומים ("והרבה מיליארדים נחמסו"). הוא תיעד באמונה גם את מעשי הזוועה, כאן מובא הדבר בכובד ראש ובלא פירוט מצמרר.
שם המאמר המחקרי, "מפעל לאומי זה אי־אפשר להעמיד על החמלה והרחמים", מצטט עמדה שהנגידה בין נרטיב גלוי של חמלה כלפי הפליטים לבין מדיניות עלייה מסויגת. אז"ר, כדרכו, עמד על צד החמלה והעדות: לבכות את הקרבנות, לתעד את שמם וסבלם, ולא להפנות גב. הדבר עולה בקנה אחד עם מאמרו "רחמנות" ועם כל משנת קדושת החיים שלו (ראו "מוסר, קדושת החיים וצדק חברתי").