בתום מלחמת העולם הראשונה פרסם אז"ר מאמר ביקורתי חריף על מנהיגי הקהילה בצפת. התגובה הייתה דרמטית: נידוי רשמי וצו לשרוף את כל עותקי כתב העת. זוהי הפרשה היחידה בחייו שבה ביקורתו החברתית עוררה תגובה ממסדית כה קיצונית.
נוסח הנידוי פורסם בעיתון התקופה. כך נפתחה התעודה:
"בהתאסף ראשי עם יחד, כל חכמי ורבני עדת ישראל אשכנזים וספרדים שבעיר קודש צפת, לדון על דבר הנבלה אשר עשה בישראל, אותו זקן ממרא א. ז. רבינוביץ, בהדפיסו עלה נובלת ומנוולת בשם קובץ הגליל ח״א, שבה הוא משליך שיקוצים ושופך קיתון של בוז על רבני וגאוני ישראל שמנוחתם כבוד..." נוסח החרם כפי שפורסם בעיתונות התקופה · מצוטט אצל זאב גלילי, "היגיון בשיגעון", 2012
התעודה כללה את דיני הנידוי המלאים: שאין יושבים בארבע אמותיו (בביתו, בבית הכנסת, ברשות הרבים), ואין אוכלים ושותים עמו. הכינוי "זקן ממרא" (מהמושג התלמודי לחכם שמרד בבית הדין) מסמן את חומרת ההאשמה בעיני הרבנים.
בספר זיכרונות שפרסם אז"ר ב-1935, הוא שינה את הניסוח המקורי שהצית את הפרשה: את "בשר בנותיהם" החליף ב"גוויות בנותיהם". שינוי דק אך משמעותי, עדות לכך שגם אז"ר עצמו, שנים אחר כך, ראה את הניסוח המקורי כחריף מדי. גלילי
הסיפור "מחורבנות החלוקה" תקף את שיטת "החלוקה", מערך החלוקה של כספי תרומות מהגולה לבני היישוב הישן. בתקופת המלחמה, כשהקשר עם הגולה נותק והרעב הכה, קרסה השיטה, ואז"ר, איש העלייה השנייה והעבודה, ראה במנהיגי הקהילה הישנה אחראים להפקרת התושבים. הפרשה ממחישה את קו השבר בין היישוב הישן (החלוקה) ליישוב החדש (העבודה), שאז"ר ייצג.
היקף משבר האוכלוסייה במלחמה מתועד במחקר: עזריאל שמלץ, "התמעטות אוכלוסיית ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה" (בתוך "במצור ובמצוק", בעריכת מרדכי אליאב, 1991); ו"ספירת יהודי ארץ ישראל" (יפו תרע"ט). מחקר אקדמי
| מקור | תרומה | סוג |
|---|---|---|
| זאב גלילי, "היגיון בשיגעון" (2012) | נוסח החרם מהעיתונות; הריכוך ב-1935 | בלוג מחקרי |
| בלוג "דפוס הגליל צפת" (roashhorot) | הקשר הדפוס; שריפת העותקים; תיארוך 1919 | בלוג מחקרי |
| שמלץ; ספירת יהודי א"י תרע"ט | משבר האוכלוסייה במלחמה | מחקר אקדמי |
| "מחורבנות החלוקה" + מחקר | עובדת הנידוי ושם הסיפור | מקור ראשוני + מחקר |