אל ועידת היסוד של המפלגה (יפו, אדר תרע"ט) שלח אז"ר אגרת ברכה, לא נכח מפאת בריאותו. בלִבּהּ, תפיסה שהעבודה העצמית החקלאית היא יסוד התחייה, וכל השאר בלעדיה, ריק:
"אין אני רואה כל תקוה לתחית עמנו בארצנו אלא בעבודה עצמית חקלאית, שתתן לעובדים את האפשרות לחיות חיים שלמים בריאים בגוף ובנפש." אז"ר, "אגרת ברכה לועידת היסוד של אחדות־העבודה", כ"ב אדר ראשון תרע"ט (1919), יפו.
"כל שאר הדברים: אמונה ותורה, חקירה ושירה, אומנות ואמנות, ספרות וחינוך, דברים נאים הם… אבל כל זמן שהוא [היסוד] איננו, גם הם נשמות ערטילאיות שמרחפות באויר, ואין להם אחיזה בחיים. העבודה העצמית היא ראשית המוסר ומעשה הניצול היא ראשית חטאת." שם.
בניגוד לאתוס ההקרבה והסגפנות, אז"ר דורש דווקא את כבוד הפועל ותנאיו האנושיים, ומזהיר מפני אידיאליזם מדומה:
"אין הפועל העברי צריך להיות דומן בשביל התחיה העתידה, ללכת ערום ויחף, לסבול רעב ולהתגולל ברפתים, אלא לראות עולמו בחייו… הזהרו מפני השטן שמתלבש בלבוש של אידיאליות…" שם.
שנה אחר־כך, קריאה נרגשת לאחדות "צבא העובדים", ובה הביטוי שמגלם את כינויו:
"יסוד תחית עמנו וארצנו הוא צבא העובדים. בלעדו הכל הבל נדף… כשאני שומע קול איזה מאות צעירים… אז לבי הזקן מתחיל לפעם בפעמי נוער ולעיני הכהות נראה הוד שחר הגאולה…" אז"ר, "אל צבא העובדים", קונטרס, אדר תר"ף (1920).
"צבא העובדים מוכרח להיות מאוחד יחד בקשר אחוה פנימית ובהסתדרות חזקה. הפירודים ונימוקיהם מוכרחים להבטל. זהו עיקר העיקרים… אל תרגזו אחים בדרך!" שם. (על רקע ייסוד ההסתדרות והוויכוחים בין הפלגים, 1920.)
היותו "סבא של הנוער העובד" לא הייתה אבהוּת רכה בלבד: אז"ר נאבק על נשמתה הציונית של התנועה. הוא יצא נגד השפעת ה"פרקציה" (הסיעה הקומוניסטית) ושאר זרמים לא־ציוניים, שביקשו לקשור את הנוער העובד לקומוניזם ולמהפכה הבולשביקית ולרוקן את מטרותיו הלאומיות־היהודיות.
עמדה זו עולה בקנה אחד עם עקרונותיו לאורך חייו, אחדות האומה והעבודה הכשרה כקודש (ראו "אז"ר, גורדון ושמחת העבודה" ו"כולנו יהודים"), ועם דבריו שאין לעלות על הדעת קיום העם העברי בלי הדת, ושאיפתו לראות אנשים דתיים בתוך תנועת העבודה. תדהר א'/254 וכתביו; פרטי ה"פרקציה": מקור משני
ב־31 בדצמבר 1918 ערך אז"ר את טקס הקידושין של יצחק בן־צבי, לימים נשיא המדינה השני, ושל רעייתו רחל ינאית. החופה נערכה בביתו של אז"ר, בן־עירו של בן־צבי מפולטבה וידידו הקרוב, במעמד כעשרה חברים בלבד, כדת משה וישראל. שני מקורות ראשוניים מתעדים זאת.
"בישיבה נכח ידידו הקרוב של אבנר, הסופר הישיש אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר), גם הוא איש פולטבה, והוא שערך את הקידושין."רחל ינאית בן־צבי, "אנו עולים: פרקי חיים", עמ' 517. ('אבנר' הוא כינויו הספרותי של בן־צבי.) מקור ראשוני · זכרונות
"החתונה נערכה אצל בן עירו של בן צבי, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ… עשרה חברים היו נוכחים והטקס נערך כדת משה וישראל עם קידושין, כתובה וכל השאר."מתוך מכתב דוד בן־גוריון לפולה, יומיים אחרי האירוע. מקור ראשוני · מכתב בן־זמן
הפרט מחבר כמה חוטים באתר: בן־צבי היה תלמידו של אז"ר בילדותו (ראו "אז"ר המחנך" ו"דיוקנאות, בורוכוב, בן־צבי וויתקין"), שניהם מחבורת פולטבה הלאומית, וכאן אז"ר הדתי, "סבא של הנוער העובד", הוא שמכניס את מנהיג הפועלים החילוני אל החופה כדת משה וישראל.