בזכרונותיו על בורוכוב מתאר אז"ר את הגרעין שממנו צמחה מנהיגות הציונות הפועלית:
"זה היה הגרעין הלאומי של הדור העברי הצעיר בפולטבה. ביניהם גדלו חברינו יצחק בן צבי, יצחק קלוגאי ובני הרופא אליהו ועוד." אז"ר, "דוב ברוכוב בנעוריו", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה.
אז"ר, איש "בני ציון" בפולטבה, היה דמות מבוגרת ומוערכת בחבורה צעירה זו, שממנה יצא בן־צבי (לימים נשיא המדינה השני).
אז"ר מתאר את בית בורוכוב: האב ר' משה אהרן בורוכוב, "מורה עברי בפולטבה וקנאי לשפה העברית, שהתחיל ללמד עברית בעברית ואפילו בבית ספר לבנות". הבן דוב, "בעל כשרון מקורי", התנגש במורים הפדנטיים והמציא "תיאוריות חדשות". וכאן, לפי אז"ר, נולדה הסינתזה הגדולה:
"דוב ברוכוב בהרגשתו הדקה ובהבנתו העמוקה הבין שבלב היהודי… מוכרח שיתמזגו שני האלמנטים האלה [סוציאליזם וחבת ציון] יחד על ידי העבודה הממשית היוצרת ודוקא בציון, והוא יצר את התנועה 'פועלי־ציון'." שם.
בורוכוב יצא מהגימנסיה עם "תעודת־זאב" (ציון "שלוש" בהתנהגות) שחסמה בעדו את הדרך לאוניברסיטה, "אבל הוא התקדם בידיעותיו מתוך ספרים ומתוך עצם החיים".
את יוסף ויתקין (מחבר ה"קריאה" המפורסמת לצעירי ישראל, 1905) הכיר אז"ר מקרוב, וכתב את ההקדמה ל"מבחר כתביו" (תרע"ב). לדף המורחב: "יוסף ויתקין, הקריאה, הרשת, והברית" (ממכתביו). הוא נמשך אל "עדינות רוחו הנפלאה", ויתקין שהקדיש את כל שכרו לאמו ולאחיותיו, ושב מניתוח קשה בווינה כדי שלא ייקבר "בארץ העמים". אז"ר תיעד גם את מצוקת אמונתו:
"אנכי סובל יסורים יותר גדולים מאלה של איוב, אמר לי פעם, לאיוב היה, לכל הפחות, על מי להתרעם." אז"ר, "יוסף ויתקין ז"ל", הקדמה ל"מבחר כתבי י. ויתקין" (תרע"ב); פרויקט בן־יהודה.
ואת מקור מסירות הנפש שלו, דמות אביו:
"דמות דיוקנו של אבי נצבה תמיד לעיני, והיא משכה אותי בכוחה הרב אל עמי… הוא היה שו"ב בקורסק, עניו וצנוע, אבל לב גדול היה לו, לב יהודי גדול." שם (דברי ויתקין לאז"ר).
הקשר מתועד גם מצדו של ויתקין. במאורע ברנר (1911) שלחו אז"ר, א. ציוני (יצחק וילקנסקי) ור' בנימין מכתב אל ויתקין ואל אחרים, שלושתם מזמיני אספת־הסופרים שמחתה על החלטת הוועד האודיסאי. ויתקין השיב (אל י' אהרונוביץ):
"קיבלתי מכתבם של אז"ר, א. ציוני ור' בנימין אודות החלטתם הפיקחית של חובבי־ציון… גם אני חושב שמאמרים כאותם של ברנר המה ממש מסוכנים, אך ההצעה שבאה אחרי ההחלטה אינה אלא פרי אהבה טיפשית." יוסף ויתקין, "מכתבים לידידים ולאישים" (ראשון־לציון, תרע"א), בן־יהודה read/17992.
הערת מהדורת יד בן־צבי מאשרת: שלושה אלה הזמינו סופרים ועיתונאים לאספת־המחאה, ויתקין אף חתם על החלטת־המחאה, ו"גם אז"ר וגם ר' בנימין היו אנשים דתיים שומרי מצוות". מקור משני · יד בן־צבי