אז"ר מגיע בסירה על הכנרת אל דגניה, "המקום השקט והגאה הזה. שם נגלתה לעיני ארץ חדשה". בעוד אירופה שדה קטל, הקבוצה בונה:
"בתוך ים הדמים שמסביב עומדת לה דגניה כאי בודד ושקט, שעליו עובדים קבוצה של צעירים וצעירות עבודת שלום במעדר ובמחרשה בלב אחד ולמטרה אחת… ואיך לא יתביישו [הגרמנים] אם הם עוסקים בהרס, בשעה שאלה עוסקים בבנין?" אז"ר, "שבת אחת בדגניה", בן־יהודה read/44004. (נכתב על רקע גירוש יפו; ראו "גלות יפו".)
בסעודה השלישית, בשירת הקבוצה, חש אז"ר "שנשמתי עולה בשיר זה… הבעה של געגועים לימי האיסיים בעבר ולימות המשיח בעתיד", וסיכם בלשון חז"ל:
"אלו טעמו כל בני ישראל טעם שבתות שתים שכאלה, הגאולה היתה באה מאליה… אבל… צריך שיקדימו להן ששת ימי המעשה של עבודה כשרה ויוצרת על אדמת האבות." שם. (ההתרחשות חתומה בי"ד תשרי תרע"ט, בוא צבא אנגליה לגליל.)
בהספדו לבוסל (שטבע בכנרת, 1919) פותח אז"ר במשל חריף: המון נדחק לטפס על עמוד חלקלק כדי לחטוף שטר כסף המתנופף בראשו, נושכים ובועטים זה בזה. ה"יחידי סגולה" מואסים במרוץ:
"אין אנו רוצים בהתחרות, אין אנו רוצים להלחם איש באחיו, אנו רוצים לעזור איש לאחיו. והם הלכו ויסדו את הקומונה – חבורה של אחים עובדים. אחד מיחידי הסגולה היה יוסף בוסל." אז"ר, "לזכר יוסף בוסל", בן־יהודה read/28078.
בוסל ידע ש"homo homini lupus" (אדם לאדם זאב), אך בחר במלחמה אחרת: "נאה יותר להלחם נגד היצר הרע שבאדם, נגד ה'זאב' שבו, ולנטוע בקרבו אהבה, חסד ורחמים". קריאתו לחבריו, ומשנת חייו:
"הבה, אחים, נפרוש לקרן זוית שם בעמק הירדן… נעבוד יחד עבודה כשרה ונעזור איש לרעהו… והיינו למופת לעולים החדשים. / 'בגדים פשוטים נלבש, בגדי בד, חיים פשוטים נחיה – על עבודתנו נחיה'." שם (והפתיח, מדברי בוסל). חתימת אז"ר: "תהי נא רוחך, חלוץ יקר, שרויה בתוכנו לעולם ועד."
דגניה היא בעיני אז"ר ההתגלמות של כל משנתו: עבודה במקום מרוץ, אחווה במקום תחרות, ורוח במקום חומר, "על כולה חופפה רוח ר' אהרן דוד גורדון, נביא העבודה" (ראו "גורדון ושמחת העבודה"). היא חזרה אל "דרך האיסיים, דרך העבודה היוצרת".