אז"ר מספר את שעמד מאחורי המתח בקונגרס: נתן בירנבוים (לימים "מתתיהו אחר") דרש שהקונגרס ימנה אותו מזכיר; הרצל עמד על כך שרק הוא יבחר את מזכירו, "שלא תהיינה שתי רשויות מתנגדות". וכאן עדות אישית:
"ומאז עלתה טינא בלבו של בירנבוים, הוא אמר לי אז במרירות: 'אני גדלתי ורוממתי את הרצל ועכשיו כך הוא משלם לי'." אז"ר, "מהקונגרס הראשון עד היום" (ספר הקונגרס, תרפ"ג), בן־יהודה read/50122. ההדגשה: דברים שאז"ר שמע אישית.
אז"ר משתמש בסיפור כדי ללמד את עיקרו: ערך האחדות הלאומית, שבה "כל אחד מקבל ברצון מרות־ההנהגה ומבטל את רצון עצמו… ואין מקום לספרטיזם, ואפילו דתי".
עדות שנייה: בקונגרס הראשון הציע ד"ר צבי שפירא את רעיון הקרן הקיימת. אחד מטובי חובבי־ציון לגלג, "אם יצלצלו בכל הפעמונים יאספו ששה, שבעת אלפים רובל בשנה". וכאן חילופי הדברים, מפי אז"ר:
"אמרתי לו: 'מהמגוחך עד הנשגב רק צעד אחד', ועל זה ענה בהחלט: מהמגוחך לעולם לא יצא נשגב. והנה אנו רואים שדוקא התמימות וההרגשה הפשוטה העממית… היא שנצחה." שם.
מכאן המסקנה שהיא לב משנתו הציונית, האחדות אינה רעיון שכלי אלא רגש:
"הנחיצות על האחדות הלאומית אינה יכולה להסתפק בהכרה שכלית בלבד, אלא בהרגשה נפשית עמוקה… לפני ההרגשה העמוקה הנפשית אין פקפוקים, היא עוקרת הרים ומושיבה מדבריות." שם. המאמר חותם בשורת ההמשך: "הרצל, טרומפלדור, א. ד. גורדון, בראש – ואחריהם כל המחנה."
במאמר נפרד (לזכר פינסקר) אז"ר מצייר את שני אבות התנועה כניגוד: הרצל המערבי, "עינו… עין נשר, ופסיעותיו פסיעות ענק", אך העם לא הדביק את צעדו, וזו "הטרגדיה הכפולה והמכופלת". פינסקר, לעומתו, בן אודסה שהכיר את העוני, הלך עם העם ולא לפניו:
"פינסקר… לא הלך לפניהם, אלא הלך עמהם, בתוכם ממש, ולא פסע פסיעה גסה והסתפק במועט… אבל הלך והלך והעם עמו." אז"ר, "ליום פינסקר" (קונטרס, טבת תרפ"ב), בן־יהודה read/50121.
"את הרצל אנו מעריצים: הוא היה מושל בחסד עליון; ואת פינסקר אנו מכבדים: הוא היה אב רחום. מקערה אחת עמנו אכל תפוחי אדמה." שם, סיום המאמר.
שני המאמרים חושפים את הציונות של אז"ר: לא פוליטיקה מלמעלה אלא אחדות הנולדת מרגש עמוק והליכה עם העם בצעדים קטנים אל המטרה (דגם פינסקר). וכעדות היסטורית, אז"ר מוסר מבזל פרטים שאינם בנמצא במקום אחר: דברי בירנבוים אליו, וויכוח הקק"ל ששמע.