אז"ר הגיע עם משפחתו (שמונה נפש, מאתיים רובל), והשתלב מיד בחבורת המורים:
"חברי המורים הביאוני אל ה'אבטונומיה' שלהם… בנוה שלום, נוכח בית המדרש החבד"י. שם מצאו דירה כל מורי בית הספר לבנות וגם בשבילי מצאו שם חדר. הסולידריות בין המורים היתה אז חזקה… רובם היו מנאמני הצבא של 'בני משה'." אז"ר, "מהימים הראשונים בארץ", בן־יהודה read/44002. (על "בני משה" ראו "עם חובבי־ציון".)
פרנסתו הובטחה חלקית, כ"ה רובל לחודש מאת רא"ל לוינסקי בעד עבודתו ב"תולדות הספרות העברית", אך לא הספיקה.
בחנוכה עלה לירושלים והרצה בבית הספר למל, דווקא על "גדרי הנבואה" (ראו "יורשי הנבואה"); וחש את עוצמת הרגע:
"רטט עבר בכל גופי כשעליתי על הבמה להרצות. הלא בירושלים אנכי, במקום ששם נבאו הנביאים, דרשו חכמי המשנה, הלל הזקן ור' יוחנן בן זכאי… הן לא שלי אני אומר, אלא מה שאמרו הם, ממקורם אני יונק." שם.
וכעבור חודשים מצא עבודה קבועה, ספרן בספריית "שערי ציון" (70 פרנק לחודש), מוסד התרבות העברי ביפו, ושמח בה שמחה שלמה. וענוותנותו: כשהשמש לא הקפיד על הניקיון, "בדלית ברירה הייתי בעצמי מטאטא את החדרים. אין להתבייש".
מהמפגש עם פועלי הארץ נולדה ההכרה שתלווה אותו כל חייו, והפכה אותו ל"סבא של הנוער העובד":
"עם העובדים בארץ־ישראל נתודעתי מהרה, ומאז בא הרעיון אל קרבי, כי הפועלים, אלה העובדים ומתפרנסים מיגיע כפיהם ממש, המה בוני הארץ והעם. בלעדיהם אין יסוד לכל מפעל ולכל תקותנו." שם. (ראו "אז"ר ותנועת העבודה".)
ולא רק הכרה אלא מעשה: "וכשנגזרה הגזרה על הפועלים בפתח־תקוה נסינו אני ור' יחזקאל דנין (דוכובולסקי) להשתדל לבטל את הגזרה". פעילות מעשית
מהיום הראשון, ציונותו של אז"ר היתה מעשית: מורה בחבורת בני־משה, מרצה (גדרי הנבואה בירושלים), ספרן בשערי ציון, ומליץ־יושר לפועלים, מתוך ההכרה ש"הפועלים… המה בוני הארץ והעם". כאן הזרע ל"סבא של הנוער העובד".