אז"ר היה הביוגרף והעורך של בני דורו: כתב את "כתר תורה" (הביוגרפיה הראשונה על הרב קוק), ביוגרפיה של ברנר, ערך את "יזכור" לחללים, ותרגם וערך מקורות. כאן, לרגל חצי־יובל לעליית ברזילי (קיץ תרע"ב), הוא מוציא לאור את כתביו ומציגו לקוראים, "לטעת בלבם אהבה… לארץ ישראל".
אז"ר פותח בהבחנה חדה בין מסירות שלמה לבין אהבת־ציון של מרחוק:
"היו הרבה כוכבים נופלים, שנתלהבו רגע, נוצצו ונדעכו. ישנם חובבים שעוזרים לרעיון… בשביל שיתישבו אחרים בא"י… אבל להם בעצמם נוח יותר לשבת בחוץ לארץ ולחלום ע"ד א"י… לא כן הוא ר' יהושע. חבתו לציון היא שלמה." אז"ר, מבוא ל"כתבי יהושע ברזילי", בן־יהודה read/49821.
ומביא את דבריו הנודעים של ברזילי, שכל משנת אז"ר עצמו מהדהדת בהם:
"'יהיו בני מלקטים בשדות אחיהם בעמק יזרעאל ולא בעלי אוצרות בחוץ לארץ'… 'אני עולה לא"י, אם לא אמצא בה חיים, אכרה לי שם קבר'." שם (מדברי ברזילי, כפי שאז"ר מצטטם).
אז"ר משמר את האוטוביוגרפיה התמציתית של ברזילי, ובה תיעוד של פעילות ציונית מן השורה הראשונה:
נולד בקלצק (תרט"ו/1855); עלה לא"י כ"ב סיון תרמ"ז (1887); שב לרוסיה (תרמ"ח) ועם אחד העם ייסד את "בני משה" ואת חברת התמיכה לאיכרים ולאומנים; ייסד באודסה חברת סטודנטים ללימוד היסטוריה עברית; חזר לא"י (תרנ"א), ושירת בועד הפועל של חובבי־ציון ביפו 13 שנה (מנהל ספרייה, אחר כך חבר ומזכיר); ערך את "בית הלוי" (מכתבי "בני משה" מא"י, 1894–98); דרש בקונגרס התשיעי לטובת העבודה המעשית; ועזר להוצאת מילון בן־יהודה.
ברזילי, מציין אז"ר, לא קיבל משרה בשכר, "ממש את הלחם גזלתי מפי ומפי הטף להוצאות נסיעה".
שני אנשי "בני משה", שני דורות של אותה מסירות: ברזילי החלוץ ואז"ר הזוכר. בעריכת כתבי ברזילי, אז"ר אינו רק מתעד עבר, הוא פועל ציונית: שומר את זיכרון המייסדים ומעבירו הלאה.