אז"ר היה שומר מצוות לאורך כל חייו, ודתיותו לא הייתה תוצר של חזרה בתשובה מאוחרת אלא יסוד מנעוריו בלאדי:
בית מכירות (Dynasty Auctions) טען שאז"ר "התקרב לדת בהשפעת הראי"ה קוק". הטענה שגויה, היא סותרת את תדהר ואת זכרונותיו, שמתעדים דתיות מנעוריו בלאדי. הסבב האקדמי חיזק את הדחייה ממקורות עצמאיים נוספים. מה שכן מאומת לגבי קוק: שיתוף עריכתי על הקובץ "התרבות הישראלית" (עם הרצי"ה קוק), קשר עבודה, לא "חזרה בתשובה".
אז"ר ייצג את היישוב החדש (העבודה) מול היישוב הישן (החלוקה). ביקורתו החברתית הגיעה לשיא בפרשת הנידוי בצפת:
בסיפורו "מחורבנות החלוקה" (1919) תקף את מנהיגי הקהילה בצפת שלטענתו הפקירו את התושבים במשבר מלחמת העולם הראשונה. התגובה: רבני צפת נידו אותו וציוו לשרוף את כתב העת. זו הפרשה היחידה בחייו שבה ביקורתו עוררה תגובה ממסדית קיצונית. ראו מסמך "הנידוי בצפת"
| מי | מה |
|---|---|
| ברל כצנלסון | "בוחר בחיים" (דבר 9.2.1934), מאמר על צמחונותו, כותרת הרומזת לאתוס אישור החיים. |
| נ.צ. מימון | "צמחוניותו של אז"ר" (דבר 8.2.1934), מקור ראשוני על השקפתו המוסרית. |
| א. צפרוני | ערך את ספר היובל לשבעים שנותיו (תרפ"ד), בהשתתפות בני דורו. |
| י"ח רבניצקי | ביקר את אז"ר כמתרגם-מעבד לילדים (פולמוס בן-זמנו). ראו מסמך "מקורות אקדמיים". |
| הכינויים | "זקן הסופרים העבריים"; "סבא של הנוער העובד", מעמדו בתנועת העבודה. |
הריבוי הזה, מנהיגי עבודה (כצנלסון), חוקרי ספרות (צפרוני), ויריבים ספרותיים (רבניצקי), מעיד שאז"ר היה דמות שנדרשו אליה מכל קצוות השדה התרבותי, לא רק זוכה הספדים מנומסים.
חלון נדיר אל תפיסתו העצמית: בהקדשה בכתב ידו לראי"ה קוק (תרע"ט), אז"ר חתם "מאת המספר", לא "הסופר", "העורך" או "החוקר", אלא המספר (מספר סיפורים). גם בשלב מאוחר בחייו, ולמרות מאה ספרים בשישה ז'אנרים, ראה את עצמו קודם כל כמספר. כתב יד