אז"ר ברוסיה: בריינין, טולסטוי והמהפכה

א חיפושי דרך: בריינין וצונזר

בהיותו סמוך על שולחן חותנו ברוֹמַנוֹבה, למד אז"ר רוסית בכוחות עצמו (במילון מנדלשטם), וקרא את דיקנס ("דייוויד קופרפילד"). באותם ימים התוודע אל בן־עירו:

"בּימים ההם התוַדעתי אל בּן עירי ראוּבן בּריינין, שהיה בּעת ההיא בּחוּר צעיר וּמשׂכּיל." אז"ר, "חיפושי דרכים", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה. (בריינין אף הוא יליד לאדי.)

נתיב המלמדוּת המוקדם: מינסק (תרל"ז/1877) → לוּבּץ (תרל"ח/1878), שם פגש את האוטודידקט המופלא מאיר־הלל צונזר (שלמד רוסית, גרמנית, משפטים והנהלת־פנקסים בעל־פה ממילונים) → הכפר אסטאשין.

ב הניצוץ הסוציאלי: "בצל הכסף"

הצעיר ברוך סטולפנר (מהומל) הכניס את אז"ר לתורת הסוציאליות וחידד את טעמו הספרותי. התוצאה, ציון דרך בספרות העברית:

ג טולסטוי דרך פיינרמן: "העבודה דבר שבקדושה"

לפולטבה הגיע פיינרמן, תלמידו של טולסטוי, שישב שנתיים ביאסנאיה־פוליאנה ואף המיר את דתו (ולימים התחרט, כשם שטולסטוי עצמו התחרט על העצה: "אנכי לא אסלח על זה לעצמי לנצח"). השפעתו על אז"ר הייתה מכרעת, וכאן שורש "דת העבודה" שלו:

"ההשפּעה שהשפּיע עלי פיינרמן בּעת ההיא היתה עצוּמה מאד. העבוֹדה הפּשוּטה הכּשרה היתה בּעיני לדבר שבּקדוּשה." שם.

בלהט זה אף מסר את בנו צבי (בן 12) ללמוד מלאכת חרשות־נחושת, אך משמצאו בוכה ואומלל, למד את הלקח החינוכי "שאי אפשר להכריח את הילד… דבר שאינו לפי נטיית נפשו".

ד מהפכה ופוגרומים 1905: ההחלטה לעלות

מהפכת 1905 הביאה את אז"ר עד קצה. הוא תיאר את שביתת הרכבת הגדולה, את הפועלים כ"גיבורי היום" (שאף קצבו מחירי מזון), ואת פחד הפוגרומים שליווה את "החירות":

"החירוּת היא חירוּת וּפּוֹגרוֹם הוּא פּוֹגרוֹם. הם אינם כּלל תַרתי דסַתרי…" אז"ר, "מהפכה ופוגרומים", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה.

על אף האופטימיות שאחזה ברבים (מכרו ל. ניסה לשכנעו ש"ארץ־ישראל" תקום בתוך רוסיה), אז"ר כבר גמר אומר אחרת:

ביום 17 באוקטובר 1905 בא המניפסט הקיסרי (החוקה), ושמחת היהודים. אך התהלוכה לשחרור האסירים הפוליטיים נתקלה בקוזאקים, ושר השוטרים הוציא את הפקודה "הכּוּ!", והקוזאקים היכו נשים וילדים. אלימות זו, על רקע גל הפוגרומים, חיזקה את החלטת אז"ר לעלות (הוא עלה ב-1906; ראו "אוטוביוגרפיה" ו"גלות יפו").