פועלו · אסופת חסידות · ממקור ראשון

אסופת החסידות: חב"ד, טולסטוי ושמחה

הלקט שבו מתמזגות כל הנשמות של אז"ר
אז"ר ערך אסופת פתגמי חסידות, "מחסידי ישראל ומחסידי אומות העולם". דווקא בלקט זה מתמזגות כל "נשמותיו": חב"ד של ילדותו (ראו "לאדי וחב"ד"), טולסטוי שספג בנעוריו (ראו "ברוסיה"), ומשנת העבודה והשמחה שלו. "שושן חסידים" / "הפטרה" · פרויקט בן־יהודה · נחלת הכלל

א העבודה: טולסטוי בלבוש חסידי

הפרק "העבודה והאהבה" הוא, במפורש, פתגמים "מספר מחזור הקריאה של ל. נ. טולסטוי", שאז"ר שיבץ בלקט החסידי. זוהי תמצית דת העבודה שלו:

"השתחררות מעבודה – חטא ופשע… אי אפשר שיהיה רגש דתי אמתי או מוסר טהור בלב אלה שאינם מתפרנסים מיגיע כפיהם… השמחה האמתית והטהורה היא המנוחה אחר העבודה." אז"ר (מטולסטוי), "העבודה והאהבה", "שושן חסידים"; פרויקט בן־יהודה.

וגם עקרון האחדות: "אנו חייבים לבקש לא מה שמבדיל בינינו ובין חברינו, אלא מה שמקשר אותנו יחד". כך מחבר אז"ר בגלוי בין טולסטוי לבין הקבוצה החסידית (ראו "גורדון", "אז"ר ותנועת העבודה").

ב נגד העצבות (ר' אהרן מקרלין)

הפרק "עצבות ומרירות" (מתורת ר' אהרן מקרלין) מנסח את האתוס החסידי נגד המרה השחורה, שהיה גם שלו:

"עצבות היא שאול תחתית"

"עצבות היא שאול תחתית, רחמנא ליצלן!… יהודי שאינו שמח בזה שהוא יהודי, הריהו כפוי טובה כלפי שמים." שם, "עצבות ומרירות".

העצבות, לפי הלקט, מקורה בריכוז־עצמי ("מגיע לי, וחסר לי… אך ורק לי"). זהו שורש "השמחה החסידית" שאז"ר העריץ אצל גורדון (ראו "גורדון ושמחת העבודה") ושהזכיר בילדותו בלאדי ("החסידים אינם אוהבים את העצבות"; ראו "לאדי וחב"ד").

ג פתגמי חסידים: מוסר אז"ר בזעיר אנפין

בפתגמים שבחר ("מעולם השמחה") מהדהדת כל משנתו, מוסר, אור, אחדות ואי־אלימות:

הוא פותח בסיפור ר' זוסיא מאניפולי, שאליו נשלח חסיד המתלונן על צרותיו, וזושא משיב: "מעולם לא ידעתי מה המה חיים רעים".

נקודת המפגש: אסופה זו היא הצומת של כל זרמי אז"ר, חב"ד (לאדי), טולסטוי (רוסיה), עבודה (גורדון), ושמחה ואי־אלימות (מוסר). הבחירה לכלול "חסידי אומות העולם" לצד חסידי ישראל היא־היא משנתו: אמת וטוב מכל מקור (ראו גם "אז"ר ההיסטוריון", האמת מעל הכול). פתגם "מלחמות דמים" מן ה'אידיאות' מהדהד ישירות את "מוסר, קדושת החיים".