"בת העשיר" הוא הסיפור שעליו כתב שטרייט שהוא "הורם על נס מצד המבקרים, ולא בלי צדק". בן-יהודה (read/8036) זהו רומן חברתי ב-12 פרקים, על ליזה, בתו של העשיר אלימלך, המפתחת גועל מעולם העושר והמסחר של הוריה.
אז"ר מצייר את ליזה כמי שאהבתה להוריה נשברת על שנאתה לעושר. הקטע הבא ממחיש את הריאליזם החברתי שהיה, לפי המבקרים, חידוש בפרוזה העברית:
"שנאתה לעשר הלכה ותתחזק בלבה, ואיך תאהב את אבותיה העשירים? אביה עם כל המון עסקיו השפלים בעיניה, עם כל קנינו וממכריו, רוחיו והפסדיו, קללותיו ונדבותיו, ואמה עם זעקותיה, טרדותיה וצלצלי מפתחותיה – העירו בקרב לב ליזא געל נפש." אז"ר, "בת העשיר", פרק א' · בן-יהודה
לעומת זאת, אז"ר אינו הופך את אלימלך האב לקריקטורה, הוא מראה את אהבתו לבתו כנקודת האנושיות היחידה בעולמו המסחרי:
"בשובו בערב, בטרם שכבו לישון, היה נוהג לעמוד איזו שעה על יד מטת ליזא ולהביט אל רשמי פניה היפים... ואיזה ענג מיחד מלא אז את כל לבו, ענג אשר כמוהו לא מצא גם בהרויחו מאה אלף שקל ברגע אחד." אז"ר, "בת העשיר", פרק א' · בן-יהודה
שטרייט הצביע על רשימה זעירה בת י"ב שורות, "תפלת אם" (בסדרה "ממסורת עם"), כפסגת הזיכוך של אז"ר: "מעטות כמוה בספרותנו, לזך-הנפש ולפשטות הבטוי." מאחורי היצירה הקטנה הזו מסתתר ממצא ספרותי חדש.
במחקרה "מעשה תפלת האם: בין מדרש לספרות יפה" (מבוע ל"ה, תשס"א) חושפת ד"ר דליה חשן שהטקסט של אז"ר נכלל בילקוט "ימים נוראים" של ש"י עגנון, תחת הכותרת "מעשה", חתום בשמו של אז"ר. דליה חשן, מבוע ל"ה
חשן עורכת קריאה משווה בין המקור של אז"ר ("תפילת האם") לבין הגרסה שבילקוט עגנון, וטוענת שעגנון עיבד את הטקסט, שינוי "מלשון ההשכלה ללשון חכמים". לפי ניתוחה, אז"ר נמנה על סופרי "המהלך החדש", שספרותם מהווה שלב ביניים בין ספרות ההשכלה לספרות העברית החדשה:
"כשמשווים בין הקטע המקורי של אז"ר אשר כותרתו 'תפילת האם' ל'מעשה' המצוי בילקוטו של עגנון נדמה שמלבד שמו של אז"ר, לא נשאר ממעשה געגועי האם ולא כלום." דליה חשן, "מעשה תפלת האם", מבוע ל"ה (תשס"א)
עד כה תיעדנו קשר אחד בלבד בין אז"ר לעגנון, אזכור-הרקע בשמו ב"תמול שלשום". זהו קשר שני, עמוק יותר: עגנון לא רק הזכיר את אז"ר, אלא עיבד יצירה שלו והכניסהּ לאחד מספריו. זו עדות למעמדו של אז"ר כמקור שגדולי הספרות העברית פנו אליו, לא רק כדמות, אלא כטקסט.
הקריאה ביצירה מאששת את מה שהמבקרים ראו: אז"ר ניצב בשלב מעבר בספרות העברית. הוא נמנה על סופרי "המהלך החדש", לא עוד ספרות השכלה, אך עדיין לא הספרות העברית החדשה המלאה. חשן זה מסביר את הבחנת שטרייט: אז"ר ריאליסטן חברתי ("בת העשיר"), אך גם ספוג מסורת ולשון יהודית עתיקה ("ממסורת עם", "תפלת אם"). שני הקטבים, הריאליזם החברתי והזיכוך המסורתי, חיים בו יחד.
הגישה אל הטקסט עצמו חושפת מה שתיאור ביוגרפי לעולם לא ייתן:
"בת העשיר" מראה את אז"ר הריאליסטן החברתי, מבקר העושר, שאינו מוותר על מורכבות גיבוריו. "תפלת אם" מראה את אז"ר המזכך, ושהטקסט שלו היה ראוי בעיני עגנון לעיבוד ולהכללה בילקוטו. שני הקטבים יחד הם בדיוק ה"בן-העם" ששטרייט תיאר.