תזת ר' בנימין: אז"ר הוא סמל הפשטות, והוכחה חיה שלא רק הגאונים חייבים בעשייה:
"הוא הוא הפרוטוטיפוס לשירו של ביאליק על 'ענוי־עולם', שהם 'ממעטי דברים ומרבי תפארת'… 'לא ברעש ה'', גם לא בכשיל וכילפות. והוא לפחות לא ירעים. הוא כמעט יתחנן." ר' בנימין, "אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ: בפשטות ובטבעיות", בן־יהודה read/30206.
נשק יחיד נגד הרע: החינוך וההארה, "אבוקה אחת: השכל, המאור־שבאדם, חוש־המוסר שבו… כולם ערוכים הם נגד החושך, נגד ממשלת־השטן וכת דיליה". והשורש: "אדם לעבודה יוּלד. זהו הסוד, זוהי האמת. מכאן הקשר הטבעי עם תנועת העבודה".
הרגע האישי שר' בנימין בחר מכל "עשרות בשנים" של היכרות:
"ליל־גשמים. הוא נושא את כרך הגמרא הגדול תחת בית־שחיו והולך לבית־הכנסת (צריף באותו זמן) אל השיעור. שנינו מתכנפים בדרך תחת פינת־גג מפני הגשמים. הוא מתייעץ אתי על תרגום מונח לועזי אחד… מעולם לא חשתי בקירבה נפשית כמו באותה שעה." שם. "בחוץ שטף גשם עז, ופה במסדרון אפל עמד איש זקן וטוב־לבב ושפך שיח בנעימות. כשהגמרא תחת בית שחיו…".
"נכנס אלי ש"י עגנון… בתוך הדברים פלט גם אמרה זו: 'הזקן עושה את שלו. הוא מתרגם מדי יום ביומו איזו עמודים מאַנה קארינינה. הוא כבר בעמוד הארבעים'." שם.
ולימים נטש אז"ר את תרגום טולסטוי לטובת תרגום בכר (אגדות התנאים), ובחירה זו ר' בנימין משבח:
"היטב אשר עשה האז"ר בעזבו את אנה קארינינה לנפשה ובפנותו אל בכר. את אנה יאסוף מי אשר יאסוף. ואילו בכר – לא כל הרוצה ליטול את השם, יבוא ויטול." שם. (השוו "אז"ר המתרגם".)
אבל הפשטות מטעה, אז"ר הוא גם מורכב:
"הוא גם פשוט וגם מורכב. אוהב הוא את הפשטות אבל לא את הזולות… הוא גם אדוק וגם אינו דוחה את החדש. הוא דוחה רק את הרע, את הרע איננו מקבל, אבל את הטוב הוא מקבל בכל מקום שהוא מוצאו." שם.
הנה אנקדוטה מכוננת: כששאל א"מ גונצר מברלין "היתכן? סוציאליסטן מחבר ספר דיני שולחן־ערוך?", השיב אז"ר בשאלה:
"ומנין כי משה רבנו לא היה סוציאליסטן? בני־הנעורים הלומדים דיני שולחן־ערוך מוטב שילמדו בספר נאה ובסדר נאה… גם זהו מטובת־הציבור." שם. ויעקב רבינוביץ העיר: בסיפוריו החברתיים "איש המבט הקשה והזועם", ובהטפה ובאגדה "כולו חסד ורחמים".
ר' בנימין, השותף השלישי, מוסר פרטים נדירים על הברית אז"ר–ברנר:
"אהבה גדולה היתה בינו ובין ברנר, ונדמה לי שבשעת מחלה קשה, שעברה אז עליו, מינה את ברנר לאפוטרופוס. אך האיש השקט והנוח הזה היה גם די קשה ועומד על עקרוניו באוהל הספרות." שם.
ומכאן דינמיקת העריכה: על "יזכור" חתם אז"ר לבדו כעורך "אף על פי שלמעשה נעשתה העבודה בעיקר על־ידי ברנר ובמקצת על ידי"; וכך גם ב"יפת", "ברנר ויתר לו, אך דרש שהוא לבדו יחתום… בחינת 'מחני נא מספרך'". ובכל זאת, "כל הניגודים ואפילו החיכוכים האלה היו נקיים מכל נימה אישית… בשטח האישי היינו רחוקים מכל רבב". (ראו "אז"ר וברנר".)
טעם עלייתו, בלשונו, כפי שמסר לר' בנימין:
"ט"ז שנים עבדתי בתלמוד־תורה, כארבעת אלפים תלמידים לקחו לקח מפי… אלכה לי אל ארץ־ישראל… שם אראה את אומתי כלולה בהדרת שיבה, וכח עלומים." שם (אז"ר בלשונו).
ובהספד (תש"ו), פרידה ההולמת את חייו:
"והוא זכה עוד למשהו: ללוויה פשוטה, לוויה יהודית, בלי תרועות… במותו כמו בחייו. הצנע לכת… והלואי שיזכה עוד לסוף־פסוק: מצבה פשוטה. על זאת יתפלל כל חסיד." שם (כפר עציון, ט"ז בתשרי תש"ו).