אז"ר גדל בבית חב"די בלאדי, עבר תקופת ריחוק, ועם עלייתו ליפו (תרס"ו) והתיישבותו סמוך לבית הראי"ה קוק, שב להקפיד על אורח חיים דתי. בלשונו שלו:
"הרגשתי כי שינויים נעשו בקרבי, רוחי מתחדשת בקרבי. השפעה גדולה השפיע עלי רבנו הראי"ה קוק. אהבתי לשמוע את דרשותיו החריפות ואת פתגמיו העמוקים והמחוכמים שמרתי בלבי. גם סגנונו עשה עלי רושם עז." אז"ר, מצוטט אצל משה נחמני, "מחבר עולמות" (hakibbutz.org.il). ראו גם "אז"ר והראי"ה קוק" ו"פרשת הנידוי בצפת".
אז"ר ביקש להפגיש את הרב קוק עם הסופרים הצעירים של נווה צדק. לפי המקור, הוא הביא אל הרב את ש"י עגנון ואת המשורר יוסף צבי רימון, שנעשו לתלמידיו ולמעריציו; ואף ניסה לקרב את ברנר (אך זה "היה קשה מדי"). מתועד צילום מ-1910: אז"ר (חבוש כובע), ברנר, עגנון ושמעוני בנווה צדק.
הוא גם ערך את כתבי הראי"ה (פירוט ב"אז"ר והראי"ה קוק"): "עין איה" ומפתחותיו (בארכיון גנזים), המאמר "למהלך האידיאות בישראל", ונטל חלק בעריכת השיר "תלחש לי סוד, ההוויה כולה". בתרע"א (1911) פרסם את "כתר תורה", הביוגרפיה הראשונה על הרב קוק. מקור משני
ממצא מתועד פחות מוכר: עוד לפני שקמה תנועת העבודה, היה אז"ר חבר רשמי, ואף חבר ועד, של תנועת "המזרחי" ביפו:
"באספה האחרונה שהיתה בליל הושענא רבה נבחר ועד קבוע [לסניף 'המזרחי' ביפו]. בין חברי הועד: א. ז. ראבינוביץ." עיתון "החרות" (מטעם מרכז המזרחי בארץ הקדושה), כ"ה תשרי תר"ע [1909], כפי שמצטט נחמני. מסמך עיתונות
פרט זה מבטא את רוחו הדתית־לאומית, ומשלים את דמותו כמי שנע בטבעיות בין החוגים. אז"ר היה גם מראשי אגודת "התרבות הישראלית" ביפו, שפעלה בנשיאות הרב קוק (עם ר' זרח ברנט, רש"ט גפן, הרצי"ה קוק, י"צ רימון), ומעורכי חוברתהּ.
על אז"ר, שקיבל בגיל 75 את פנקס החבר מספר 1 בהסתדרות, אך נותר שומר מצוות, כתב חיים בוגרשוב את הניסוח הקולע:
"אז"ר הוא אולי היחידי בתוכנו 'המבריח מן הקצה אל הקצה'. הוא החסיד הנלבב, המקורב של הרב קוק, ועם זה חבר וסבא של הסתדרות העובדים בארץ, בלי שום וויתורים או ספיקות לצד זה או לצד אחר." חיים בוגרשוב על אז"ר, מצוטט אצל נחמני. (השוו "אז"ר ותנועת העבודה".)
ברוח זו הביא אז"ר אל קהל הפועלים גם "תורה יפה מר' נחמן מברסלב", ושאיפתו היתה "לראות אנשים דתיים בתוך תנועת העבודה".