אז"ר פותח בתיאור המגפה שפקדה את לאדי: "בשנת תרכ"ז התחולל בעיירתנו החלירע וישׂם בה שַמות נוראות". העיירה ארגנה משמרות, סגולות עממיות, ואף "חתונה בבית־הקברות" (מנהג עממי לגירוש המגפה), שבה בלטה הסבתא צירלי.
"בּשׂמחת־תוֹרה תרכ"ז חלה אישה, זקני ר' ניסן, בּמחלת החלירע… וּבאִיסרוּ חג בּבּוֹקר מת זקני." אז"ר, "זקני ר' ניסן", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה.
שמחת תורה / אסרו חג תרכ"ז = אוקטובר 1866 (תחילת השנה העברית תרכ"ז). מכאן: ר' ניסן היה חי עד סתיו 1866, וממילא חי ורשום ברשימת הרוויזיה של יהודי לאדי 1858 (NIAB ф.2151 / оп.1 / д.154), שם מופיע גם שם אביו. עדות זו מחזקת ישירות את הנתיב הארכיוני לדור החסר (ראו "המקורות הרוסיים" ובקשת ה-NIAB).
אז"ר מתאר את סבו כאחד מנכבדי העיר ולמדן מתמיד: "הוא היה מחשובי העיר. אחת לשלוש שנים היה מסיים את הש"ס כולו". בני הקהילה בחרו בו כ"מליץ טוב", ובקבורתו שמו בידו פתקת־בקשה ל"דיין האמת" שיסיר את המגפה. ולפני מותו בירך את הנכד אז"ר ברכה הומניסטית פשוטה ועזה:
"היֵה אדם ואז יִיטב לך." שם, ברכת ר' ניסן לנכדו על ערש דווי.
ברכה זו, "היה אדם", מהדהדת לאורך כל פועלו המוסרי של אז"ר (ראו "מוסר" ו"הצמחונות").
הסבתא צירלי מצטיירת כאשת־ציבור פעילה: "היא אספה את הכסף להוצאות החתונה והיא יצאה ראשונה במחול על יד הקברים הרעננים" (בחתונת בית־הקברות נגד המגפה), בהתאמה לתיאורה במקומות אחרים כמיַלדת ובעלת־צדקה. גם אביו של אז"ר נזכר: באותה שנה נמנה על חברת קדישא ושימש במסירות בעת המגפה, "עשׂה את מלאכתוֹ בּאמוּנה, לא נח ולא שקט".
רשומת רוויזיית לאדי 1858 מן התיק היעד ф.2151/1/154 התקבלה (JewishGen): משק־בית ניסן רבינוביץ ✕ צירלי, ובו הבן Girsha (הירש) = צבי־הירש אבי אז"ר. הפטרונים של ניסן (=שם אביו) תועד. מועמד חזק מאוד, טעון אישור סופי. ראו המסמך המלא: "רוויזיית לאדי 1858, הרשומה נמצאה".