בניגוד לדימוי ה"ימים הנוראים", זכר אז"ר את ראש־השנה החב"די כ"ימי אורה ושמחה": האדמו"ר (ר' שניאור זלמן) יוצא בבגדי משי לבן, מנגן בדבקות, תוקע בשופר; ותהלוכת ה"תשליך" לנהר. הוא הבין את כוחה של החסידות:
"מי שיוֹדע את המצוּקה הנוֹראה שהיתה לישׂראל בּרוּסיה… יכוֹל להעריך את עוֹגן ההצלה שהוֹשיטה החסידוּת לעלוּבי עוֹלם, כּי השכּיחה מהם את מרוֹרוֹת המציאוּת והרימה אוֹתם לעוֹלמוֹת עליוֹנים ששם אין גלוּת ועלבּוֹנוֹת." אז"ר, "ראש־השנה בלאדי", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה.
בקריאת ה"מלכויות" של החזן ישראל שבתיל'ס שמע הילד אז"ר לא רק מלכות שמים מופשטת אלא קריאה לשיבת ציון ולעבודת האדמה, זרע משנתו לעתיד:
"אנחנוּ צריכים לשבת בּארצנוּ ולעבוֹד את אדמתנוּ. בּעבוֹדת האדמה הננוּ מכּירים מלכוּת השמים… ומפּני חטאינוּ גָלינוּ מארצנוּ… ואנוּ סוֹחרים וּמוֹכרים, נעים ונדים בּארצוֹת זרוֹת, מקלקלים את חוּקי הטבע וּבעצמנוּ מתקלקלים." שם.
לאז"ר היה דוד חולה־רוח, דב־בר ("ברה"), שריתקוהו בשלשלת לקיר. הילד אז"ר (בן 3) ניגש אליו בחיבה; הדוד שר את ניגונו העצוב ובכה, והילד פרץ בבכי "אל תבכּה, דוֹדי בּרה!". זהו, לדבריו, רגע המפתח בעיצוב נפשו:
"זוֹ היתה הפּעם הראשוֹנה שנתעוֹררה בּי השתתפוּת בּצערוֹ של איש אחר. יהי הרגע הזה בּרוּך לעוֹלם ועד!" אז"ר, "הדוד ברה", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה.
החמלה שנתעוררה כאן היא שתעמוד ביסוד הצמחונות, המוסר וכבוד הפועל לאורך חייו (ראו "הצמחונות", "מוסר", "אז"ר ותנועת העבודה").
בפרק "מחלוקת לשם שמים" מתאר אז"ר ריב קהילתי בבית־המדרש "חימינואר" (נוסח אשכנז), כשאביו, זקנו ודודיו ביקשו להחליפו בנוסח חב"ד, עדות נוספת לזיקה החב"דית של המשפחה. ה"מלחמה" הקומית התנהלה סביב ה"עמוד": אלה קוראים "הודו" ואלה "מזמור שיר חנוכת". אז"ר מבחין שלא בזלזול מדובר אלא בקנאוּת:
"התפלה היתה, בלי ספק, אחד מצרכיהם הרוחניים היותר חשובים… אלא שהם לא הרגישו שמחללים בזה את קדושת התפלה. רבה היתה הפראות…" אז"ר, "מחלוקת לשם שמים", "פרקי זכרונות"; פרויקט בן־יהודה.
שוב מתעוררת חמלת הילד, הפעם כלפי זלמן ליובק'ס, החזן הוותיק שנדחק ועזב לבית־מדרש אחר: "בלבי הרך התעורר רגש של חמלה והשתתפות בצערו של הזקן הזה, שלא מצא מנוחה בבית שבו התפלל הוא ואבותיו כל ימיהם". לבסוף בנו החסידים בית־מדרש חדש, על מקום ביתו של בעל ה"תניא" (האדמו"ר הזקן מלאדי), ונוסח חב"ד ניצח.