אז"ר וחכמת האגדה

א "האגדה: נחלת העם כולו"

אז"ר מעמיד את האגדה כקלאסיקה השנייה של ישראל, ובמובן מסוים, נעלה על ההלכה בהיקף קהלהּ:

"ספרות ההלכה בכל חשיבותה אינה אלא נחלת הלמדנים… אבל האגדה, היא מורשה קהלת יעקב, נחלת העם כולו… הפרי המשֻבח של המחשבה העברית המקורית, ים של שירה עצמית, שאין דֻגמתה בספרויות העמים האחרים." אז"ר, "סידור הספרות האגדית", בן־יהודה read/28068.

וכוחה, לדידו, הוא קיומי: היא "הוכיחה, הדריכה, לטפה, נחמה, הפיחה רוח חיים ואזרה את העם בגבורה", "מי שלא למד אגדה לא טעם טעם יראת שמים" (תנא דבי אליהו).

ב מדען האגדה

אז"ר לא היה מלקט בלבד אלא חוקר ביקורתי. ב"סידור הספרות האגדית" הוא פורש בקיאות של חכמת ישראל: שינויי נוסחאות, בלבול שמות האומרים, וכפילויות בין המדרשים, ומראה כיצד השוואת מקורות מתקנת שיבושים ומשחזרת את הגרסה הנכונה. הוא מונה את קודמיו, ילקוט שמעוני, "עין יעקב", בכר, ביאליק־ורבניצקי ("ספר האגדה"), והחוקרים צונץ, ווייס, בובר ושכטר. חכמת ישראל

ג תרגום בכר: והגירוש כ"שעשוע"

"גולת הכותרת" של עבודת בנימין זאב בכר היתה "אגדות התנאים והאמוראים" (שמונה כרכים, 25 שנות עבודה). אז"ר כאב שהספר, "ספרנו", כתוב גרמנית, וקם לתרגמו:

"ובקנאתי נגשתי בכחותי החלשים, להשיב את העטרה ליושנה, ולעשותו לספר עברי לא רק בתכנו, כי אם גם בשפתו." אז"ר, "אגדות התנאים, הקדמת המתרגם" (דביר, תרפ"ב), בן־יהודה read/64916. (בתודה לרש"ח קוק ואחרים.)

ד החזון: עשרים כרכים

מעבר לבכר, היה לאז"ר חזון לאומי: לכנס את כל ספרות האגדה, מתוקנת, מבוארת ומדעית, במהדורה אחת:

"מתוך ארון הספרים בכל בית עברי יזהירו עשרים כרכים… ספרותנו המקורית שאין דוגמתה בספרות העולם, ושיכולה להיות מעין חי של אמונה ודעת ומקור שירה וחזון עד סוף כל הדורות… אשרי עין תראה את כל אלה!" אז"ר, "סידור הספרות האגדית". (היוזמה החלה בישיבות בימי המלחמה, עם הרי"ל ברגר, שנספה בגלות יפו.)