במכתב מאודסה, כ"ז בספטמבר 1901, אל "מר א. ז. רבינוביטש, פולטבה", עונה אחד־העם, כעורך "השלח", על מכתבי אז"ר ועל ספור ששלח. נחשפים בו אותם שני צירים שראינו אצל ביאליק: סינון עריכתי של מה שאז"ר שולח, והפרויקט ההיסטוריוגרפי. אגרות אחד־העם · בן־יהודה
אחד־העם נכון להדפיס את ספורו של אז"ר בתיקונים, אך מתנה זאת בידיעה אם הוא בדוי או מבוסס על אנשים אמיתיים, שאלת רשות לפרסם, בדיוק כשיקול שהעסיק את ביאליק:
"הספור בכלל אינו 'מן המבחר', אבל אפשר לי להדפיסו באיזו שנוים ותקונים. ואולם לזה צריך שאדע תחלה, אם באמת אינו אלא ציור דמיוני, או יש בו 'מעשה שהיה'… עלי לדעת את המעשה ואת האנשים, למען אדע אם יש לי רשות להדפיסו." אחד־העם אל א. ז. רבינוביטש, אודסה, 27 ספטמבר 1901. אגרות אחד־העם.
הממצא המפתיע: אז"ר הציע לחבר ספר היסטוריה, ואחד־העם, "בלחישה", מגלה שהוא עצמו חשב פעם לכתוב בדיוק ספר כזה, לא להמון "בעלי־הבתים" אלא לתורניים ולמשכילים קוראי העברית; אך עבודתו ובריאותו מנעו זאת, עד שלא יכול אף לקבל על עצמו את ההשגחה על הספר:
"הצעתך ע"ד חבור היסטוריא טובה היא בעיקרה, ובלחישה אגיד לך, כי היו ימים שאני בעצמי חשבתי לגשת אל המלאכה לחבר ספר-היסטוריא קצר, לא בשביל המון 'בעלי-הבתים', כי אם בשביל המון התורניים והמשכילים שבקוראי עברית. אבל עבודותי השונות לא נתנוני להעמיס עלי עבודה כזו… לא אוכל לדאבון לבי לקבל עלי גם ההשגחה על הספר שאתה אומר לחבר." אחד־העם אל א. ז. רבינוביטש, שם.
מאמר־המחווה של אחד־העם ליום הולדתו ה-70 של אז"ר ("הארץ", תרפ"ד/1924; ראו "ביקורת והתקבלות") מתעד את שיא הקשר הרעיוני: מאמרו של אז"ר "נתן החכם" (השלח VII, 561) שהוריד מכַּנוֹ את אליל ההשכלה. אחד־העם מספר שאז"ר עצמו חשש שדבריו "אפיקורסות גדולה", ושהוא הרגיעוֹ במכתב שאינו יחיד בדעתו, ומפנה ל"אגרות אחד־העם", כרך ב', עמ' 126. כלומר ההתכתבות כללה גם מכתב הרגעה רעיוני, מעבר לעניינים העריכתיים.