"חג לנו היום, הסופרים העברים היושבים בארץ ישראל. היום מלאו שבעים שנה לאחד מן המעוּלים שבּנו – לאלכסנדר זיסקינד רבּינוביץ." אחד־העם, "א.ז. רבינוביץ (למלאות לו שבעים שנה)", "הארץ", כ"ד שבט תרפ"ד (1924); פרויקט בן־יהודה.
"מלאו שבעים שנה" בכ"ד שבט תרפ"ד = 1924 → לידה כ"ד שבט תרי"ד = 1854. אישוש עצמאי נוסף (אחד־העם), לצד האוטוביוגרפיה ורשומת הגיוס 1875.
אחד־העם מזכיר שאז"ר היה "אחד מן הראשונים שנאספו אל תחת דגלי, כשיסדתי את 'השלח' (תרנ"ז)", והעשיר את ספרותנו, בשנים האחרונות, "באיזו כרכים חשובים, שתרגם מאשכנזית" (תרגום בכר; ראו "אז"ר המתרגם").
אחד־העם מתעכב על מאמרו של אז"ר "מכת מאהבינו" (שהדפיס כ"נתן החכם", "השלח" כרך ז'), שבו הפיל אז"ר את אליל ההשכלה, דמות "נתן החכם" כאידיאל הטמיעה:
"נתן החכם הוא האידיאל של הטמיעה… את האליל הזה נביא אל המוזיאום, אל ההיסטוריא של עמנו… אבל בהיכל הקודש לא נַציגהו, לא נשתחוה אליו ולא נקריב לו קרבנות." דברי אז"ר, מצוטטים בברכת אחד־העם. (ביקורת לאומית על אידיאל הטמיעה, מהדהדת את "ארץ-ישראל" ו"בעד העברית".)
בסבבי המחקר המוקדמים חיפשנו את מכתב ההרגעה של אחד־העם אל אז"ר (אגרות אחד־העם II, 126) ולא אותר. כאן אחד־העם עצמו מאזכר אותו:
"אין לפנַי עתה מכתבו אלי מן העת ההיא, אבל מתוך תשובתי אני רואה, שהוא עצמו ראה בדבריו 'אפיקורסות גדולה אשר לא תמצא אזנים קשובות'… ואני השתדלתי להרגיעו, כי לא יחיד הוא כבר בהשקפתו זו (אגרות אחד העם, II, 126)." שם.
כך מתאשר ממקור ראשון קיומו של מכתב אחד־העם→אז"ר משנת ~1901 (Igrot II,126), על אודות מאמר "נתן החכם", מעבר למכתב המאומת מ-27.9.1901 (ראו "מכתבי אחד־העם").