אז"ר פותח באב, מורה עברי קנאי לשפה, חלוץ בשיטת "עברית בעברית" שהעז ללמד אותה אפילו בבית ספר לבנות, בניגוד לדעת המנהלות.
"אביו ר' משה אהרן ברוכוב... היה עובד חרוץ בתור מורה עברי בפולטבה וקנאי לשפה העברית, שהתחיל ללמד עברית בעברית ואפילו בבית ספר לבנות, למרות רצון המנהלות הגבירות שראו בדבר זה מין שגעון. יחד עם זה היה מאסף בחריצות את הנדבות לקופת חו'צ." אז"ר, "דוב ברוכוב בנעוריו" ("משהו מזכרונותי"), תרצ"ה.
הילד גדל לנער מחונן ובלתי־ממושמע, שהמציא תיאוריות משלו והתנגש עם מוריו הפדנטיים תחת המשטר הצארי, עד שיצא מן הגימנסיה בציון התנהגות נמוך שחסם לו את האוניברסיטה.
"כבעל כשרון מקורי היו לעתים קרובות התנגשות בינו ובין המורים הפדַנטיים... הוא התיר שאלות מסובכות במתימטיקה, אבל תמיד היה ממציא תיאוריות חדשות. והדבר הזה היה מכעיס את המורים, שהקפידו על כבודם." שם.
"מהגימנסיה יצא ברוכוב עם 'תעודת־זאב', כלומר, קבל בעד הנהגתו ציון 'שלשה', ובזה נגדר בעדו הדרך לאוניברסיטה. אבל הוא התקדם בידיעותיו מתוך ספרים ומתוך עצם החיים." שם.
זהו לב העדות: בגימנסיה התגבשה "חבורה לאומית" של צעירים עבריים, גרעין הדור, ובהם יצחק בן־צבי. מתוך הצורך לגשר בין הזרם הסוציאליסטי לחיבת ציון יצר ברוכוב את "פועלי־ציון".
"בגמנסיה היו עוד תלמידים עברים וכולם היו קשורים יחד באהבת חברים נאמנה. זה היה הגרעין הלאומי של הדור העברי הצעיר בפולטבה. ביניהם גדלו חברינו יצחק בן צבי, יצחק קלוגאי ובני הרופא אליהו ועוד." שם.
"דוב ברוכוב בהרגשתו הדקה ובהבנתו העמוקה הבין שבלב היהודי אפשר וגם מוכרח שיתמזגו שני האלמנטים האלה יחד על ידי העבודה הממשית היוצרת ודוקא בציון, והוא יצר את התנועה 'פועלי־ציון', שעל דגלה יחשבו רבבות צעירי ישראל בארץ ובחוץ־לארץ." שם.
הדיוקן משלים את "דיוקנאות: בורוכוב, בן־צבי וויתקין" בפרטים אישיים נדירים (האב, "תעודת הזאב"), ומצטרף לדיוקן "נתן וסילבסקי": שניהם פותחים צוהר לחבורת פולטבה הלאומית שאז"ר היה בלבה, ומתוכה צמחו מנהיגי העלייה השנייה ותנועת העבודה (ראו "אז"ר ותנועת העבודה" ו"אז"ר המחנך").