במאמר "ארץ-ישראל" (נכתב על רקע מאורעות הדמים של 1920–21, שבהם נהרגו "מאה ועשרים איש… שבקשו לחיות ולהחיות בארצם") אז"ר משיב לקולות הייאוש שביקשו לוותר אפילו על השם "ארץ ישראל":
"ארץ ישראל – זה שמה וזה זכרה לדורות עולם… קשר רוחני נצחי היה תמיד בין ישראל ובין ארץ ישראל, גם בשעה שהיו רחוקים ממנה. ואת הקשר הזה לא הצליחו כל שונאינו מאז ועד היום לנתק." אז"ר, "ארץ-ישראל", בן־יהודה read/44045.
וכמו ש"איליה קפיטולינה" הרומית לא מחקה את "ירושלים", כך, אומר אז"ר, יחלוף השם "פלשתינה" וייוותר "ארץ ישראל". וחתימתו:
"סבלנו ונכונים לסבול, אבל את דגלנו – דגל 'ארץ ישראל' – לא נעזוב מידינו, נשמור עליו בסבלנות ובתקוה, כי עם קשה עורף אנחנו." שם.
כאן עושה אז"ר, איש העלייה השנייה, מחווה נדירה ליישוב הישן, שרבים מבני דורו זלזלו בו:
"הישוב נחרב ונבנה, נחרב ונבנה… תחת הנהרגים והנגפים באו אחרים ושוב מתחילים לבנות את קנם ההרוס… שורה ארוכה, ארוכה של גבורים, עומדים על משמרתם." אז"ר, "הישוב הישן בא"י" (קונטרס, תר"פ), בן־יהודה read/44046.
הוא משבח את השד"רים (שלוחי דרבנן) ש"סכנו את נפשם" בדרכים נשכחות לחזק את חיבת־ציון בגולה, ומונה בשמם את ר' חזקיה די־סילוה, החיד"א, ר' ישראל משקלוב ועוד. את היישוב הישן הוא ממשיל לחבורת שומרים: "זכור, אל תשכח את ארצך!". ונבואתו הרכה:
"ומי יודע? אולי הם, בני הגבורים של הישוב הישן, יכנסו בעובי הקורה גם בתקופת התחיה ויראו את התמסרותם אל העבודה הכשרה והפוריה." שם. (אז"ר כמגשר, ראו "אז"ר והראי"ה קוק".)
במאמר "להזכיר נשכחות" אז"ר מצטט מכתבים בני 400 שנה (ר' ישראל מברונה ועוד) המקוננים על המחלוקת הפנימית בעת רדיפות, "ומה לנו ולמחלוקת?… היה לנו להיות באגודה אחת", ומיישם על דורו. ואז מביא אנקדוטה (אוארבך/ברנייס) שבה נטועה תובנה מצמררת על גורל היהודים באירופה. המאמר נושא תאריך אייר תרצ"ג (1933):
"תקופה כזו היתה לנו בספרד… וכעבור איזה זמן שוב פנו להם עורף ובעד אהבתם נרדפו נהרגו ונטרדו… ומי יודע מה שיהיה עוד בזמן מן הזמנים כאן בארץ אשכנז?… 'זכרון לבני ישראל!' החובה על בני ישראל לשמור על 'כוח הזכרון'." אז"ר, "להזכיר נשכחות" ("דבר", אייר תרצ"ג/1933), בן־יהודה read/44043.
שלושת המאמרים מניחים את עומק הזמן כעוגן הציונות: הארץ שקשרהּ נצחי, היישוב הישן שהחזיק את המשמרת אלפיים שנה, והזיכרון כחובה לאומית. אצל אז"ר התחיה אינה קפיצה מן הריק, היא המשך של "שורה ארוכה של גיבורים".