"שריה הסופר" הוא האלטר־אגו הספרותי של אז"ר, דמות שדרכה הרהר על מלאכת הכתיבה ועל שליחותה. בפרקי "שריה" (מפנקסו, מרשימותיו, חלומו) מנסח אז"ר מעין אַרְס פּוֹאֵטִיקָה: הכתיבה כחובה כלפי העם, נקייה מפניות. "כתבים מקובצים", תרצ"ה · פרויקט בן־יהודה · נחלת הכלל
א משל ר' ישראל סלנטר והשטן
"מפנקס שריה הסופר" נפתח במשל על ר' ישראל סלנטר, שלפני עלייתו לדרוש פוגש את השטן המטיל ספק במניעיו (כבוד? פרסום?). תשובתו, "אני צריך לפרנסה", מרגיעה את השטן, אך:
"כשאני עולה על הבימה – סיים ר' ישראל – אז אני דוחף בכוח את השטן מכל המדרגות, ואני מדבר מה שישים אלהים בפי." אז"ר, "מפנקס שריה הסופר", "כתבים מקובצים" (תרצ"ה); פרויקט בן־יהודה.
ב הכתיבה כחובה כלפי העם
את המשל מחיל אז"ר על עצמו כסופר, מודה בפניות (תאוות פרסום, תקוות פרנסה כוזבות) אך מצביע על הליבה:
"יש גם איזה רגש של חובה כלפי העם, לפזר את הערפל הסובב אותו, לעזור בחיפוש דרכים…" שם.
ג התפילה: ניצוץ באבוקה משותפת
האַרְס פּוֹאֵטִיקָה שלו
"חנני, ה', ביטוי נאמן לאותו הרגש הטהור… ואת הניצוץ הדל והחוֵר, שנוצץ בתוך נשמתי, תצרף אל הניצוצות הגדולים והקטנים של שאר עובדי הספרות הישרים, והיו יחד לאבוקה, לעמוד אורה, שיוליכנו אל התחיה ואל הגאולה." שם.
זוהי תמצית תפיסת הכתיבה של אז"ר: הסופר אינו יחיד הצובר תהילה, אלא ניצוץ המצטרף לאבוקה משותפת של "עובדי הספרות הישרים", ענווה וחתירה לתחייה ולגאולה.
הפרסונה "שריה": אז"ר השתמש ב"שריה הסופר" בכמה רשימות ב"כתבים מקובצים" ("מפנקס שריה הסופר", "מרשימות שריה הסופר", "חלום שריה הסופר"), כקול רפלקטיבי על אומנותו. התפיסה (כתיבה כשליחות מוסרית, לא אגו) עולה בקנה אחד עם משנתו על העבודה והמוסר (ראו "אז"ר ותנועת העבודה", "מוסר", "הפועל הספרותי").