אז"ר מזהיר את שוכני האוהלים לבל ימהרו לשוב למקום מסוכן בלא פתרון דיור אמיתי, ומשתמש ב"בושה" של הראייה ככלי לחץ ציבורי, שלא תשכך ההתעוררות לבנות שכונה חדשה.
"אבל לדידי לא הייתי מיעץ לשוכני האהלים לעזוב את מקומם, עד שימצאו באמת משכנות מבטחים בשכונה חדשה עברית. יוסיפו נא שוכני האהלים לשבת באהליהם, ונכבדי תל־אביב יוסיפו להסתכל ולראות בבשתם." אז"ר, "באהלים", "פנקס", תמוז תרפ"א (1921).
"ההתאמצות שנתעוררה בקהל העברי שלנו... לבנות שכונה חדשה לאלה שנמלטו מתוך ההפכה, לא תעלה בתוהו, אלא תבוא מהרה לידי מעשה." שם.
הקטע קטן אך אופייני: אז"ר מעמיד את כבוד מחוסרי הבית מעל הנוחות האסתטית של "הנכבדים", בדיוק כפי שתבע את כבוד הפועל ולא נזירות (ראו "אז"ר ותנועת העבודה") ויצא נגד הרכושנות והראוותנות (ראו "הרכושנות", "לראוה"). הצד החברתי של אותה עקביות מוסרית. הרשימה משתלבת ברקע מאמציו לבניין שכונות פועלים בארץ.