בדצמבר 1932 עלה על הקרקע מושב עובדים בבקעת אונו (סמוך לרמת גן), במסגרת "התיישבות האלף". המתיישבים, מאיחוד שני ארגונים חלוצים, "ברנר" ו"מע"ש", רכשו אדמות מהכפר הערבי הסמוך אל־חירייה, והקרן הקיימת השלימה את הרכישה בהלוואות.
היישוב נקרא "כפר אז"ר", על שם אז"ר, שהיה אז עוד בחיים (כבן 78), כהוקרה על פועלו ועל תמיכתו בתנועת הפועלים. (מקורות מקשרים את ההוקרה לסביבות יובל ה-80 שלו.) זהו כבוד נדיר: יישוב הנקרא על שם אדם בעודו חי. אתר המושב
לרגל יובל ה-80 (תרצ"ד/1934) פעל "ועד היובל", שהוציא לאור את "כתבים מקובצים", כינוס יצירתו (ראו "ביבליוגרפיה"). כבר בשנותיו הראשונות בארץ דבק בו, מפאת זִקנתו היחסית, הכינוי "הישיש", ובחוגי הפועלים, "הסבא של הנוער העובד" (ראו "אז"ר ותנועת העבודה").
בדרך עקיפה ומשעשעת, שם היישוב, ובו שם אז"ר, נחקק בלב התרבות העברית, דרך לאה גולדברג:
וכך, אירוניה נעימה, שמו של הסופר־המחנך הרציני הונצח גם בדמותו של "המפוזר", אחד מספרי הילדים האהובים בעברית עד היום. הספרייה הלאומית / ספריית פיג'מה
בשנותיו האחרונות ניטל ממנו מאור עיניו, ובכל זאת, מתעד תדהר, הוסיף להשתתף בחגיגות ובאספות, ב"סדר" של מועצת פועלי תל אביב, ו"היה משתתף בכל הלויה של סופר ומתפלל תפלת 'קדיש' על קברם של סופרים גלמודים".
"בכ"ח אלול תש"ה מת מאפיסת הכחות ונקבר בתל-אביב בבית הקברות הישן." תדהר, "חלוצי הישוב ובוניו", א', עמ' 254. (תדהר מאשר את התאריך כ"ח אלול תש"ה = 6.9.1945; על סתירת המקורות ביום הפטירה ראו "שושלת אז"ר".)
בחייו זכה לכבוד נדיר: עיריית תל אביב בחרה בו לאזרח כבוד (לרגל יובל ה-70), כתביו הופיעו בשלושה כרכים ליובל ה-80, ובמלאת לו 90 הוציאה "עם עובד" מבחר מכתביו לבני הנוער. דמותו מונצחת עד היום בפסיפס המרכזי במרכז סוזן דלל בנווה צדק, לצד עגנון, ברנר והרב קוק. ועל מורשתו כאיש שאיחה בין עולמות ראו "המבריח מן הקצה אל הקצה".